עוגן זמני ועוגן קבע נשמעים כמו שתי גרסאות של אותו רכיב, אבל בפועל הם משרתים מטרות שונות, וההבדל ביניהם משפיע על האופן שבו מתכננים ומתאמים אותם.
תפקיד זמני מול תפקיד קבוע
עוגן זמני נועד לתמוך בקיר הדיפון רק בשלב הביצוע — מרגע החפירה ועד שהמבנה הקבוע (יסודות, קומות תת-קרקעיות) מסוגל לספק את היציבות בעצמו. עוגן קבע, לעומת זאת, מתוכנן להישאר חלק אינטגרלי מהמבנה לכל אורך חייו, ולספק תמיכה מתמשכת לאלמנט שהוא מחזיק.
מה זה משנה בתכנון
- אורך חיים: עוגן זמני מתוכנן לעמוד בעומסים לתקופת הביצוע בלבד, בעוד עוגן קבע נדרש לעמוד בקריטריונים מחמירים יותר לאורך שנים.
- הגנה מפני קורוזיה: עוגן קבע נשאר בקרקע לאורך שנים, ולכן נדרשת בו הגנה מפני קורוזיה ברמה גבוהה יותר. בעוגן זמני ההגנה פשוטה יותר.
- שחרור ושליפה: חלק מהעוגנים הזמניים מתוכננים מראש לשחרור מבוקר (הרפיית מתיחה) בסוף שלב הביצוע. כשהעוגנים חורגים לשטח ציבורי או שכן, יש רשויות שדורשות גם עוגנים נשלפים, שמוצאים מהקרקע בסיום העבודה.
טעות נפוצה
לעיתים מניחים שכיוון שהעוגן "זמני", אפשר להתייחס לתיאום התשתיות שלו בקלות יתרה. בפועל, הסיכון בזמן הקידוח עצמו, פגיעה בקו חשמל, תקשורת, מים, ביוב או ניקוז, זהה בשני הסוגים. ה"זמניות" משפיעה על אורך חיי העוגן, לא על רגישות הקידוח.